העוּד הוא הכלי הידוע ביותר בחצי האי ערב והמזרח התיכון והוא היה נפוץ בכל התרבויות באזור כבר בזמנים עתיקים.קיימות עדויות לכך שהוא היה בשימוש כבר במצרים העתיקה, בפרס ואף באפריקה.
העוד בנוי מתיבת עץ חלולה וצוואר קצר ללא סריגים.
על הצוואר מתוחים לרב כאחד עשרה מיתרים ועליהם פורטים ב'רישה' – מפרט מיוחד שבזמנים קדומים היה עשוי נוצה הנגינה על העוד היא על פי תורת המקאם, ומקובל ככלי המלווה שירה ומוסיקה אינסטרומנטלית.
ירון החל את לימודי העוד בנעוריו אצל האומן והמורה יאיר דלאל ובמשך שנים רבות חקר ולמד את המוסיקה הערבית הקלאסית. בתקופת מגוריו של ירון בסיני הוא למד צדדים נוספים של נגינת העוד בסגנונות המוסיקה החאלג'ית והסודנית. במסעות לימודיו הגיע ירון להתגורר בטורקיה ושם למד את נגינת העוד דרך המוסיקה העות'מנית והסופית.
הנגינה בעוד הייתה הבסיס העיקרי ללחנים של פסוקי התהילים ושיר השירים בדיסק הביכורים של ירון "אוריין".