עיקר העבודה בלמידת המוסיקה הזו היא לדעת בדיוק את התוים
כל תו על איכויותיו והמקום שממנו הוא בוקעIMG_5764
השימוש במערכתsargam נותן אפשרות להפריד ולדייק את התוים
הסוד והתנאי למוסיקה הזו הוא לשמוע את התו לפני שמשמיעים אותו
כלומר להכירו ולהשמיע את מקורו
נגן אשר פורט על כלי צריך לשמוע בתוכו את התו לפני שישמע אותו מאצבעותיו,
דבר זה מבטיח שהמוסיקה שיפיק תהיה מודעת ומכוונת

מצד שני, על הנגן לשמור על חופש
בתהליך האלתור המוסיקאי "שומע" בתוכו את המוסיקה ונותן לה ביטוי
הדבר שהוא קשוב לו זה ליבו, המקום שהמוסיקה נובעת בו
הרוח מתחדשת תמיד, הנגיעה בתוים היא חדשה כל פעם
כלומר, למרות שהנגן יודע את איכות הצלילים שהוא משמיע
עדין כשיקשיב להם יגלה אותם כמו בפעם הראשונה
למרות שמתוכו הם בוקעים מתוך ידיעה עמוקה.

כמו שאדם אומר מילה, הוא מכיר אותה לפני שהוא משמיע אותה
הוא יודע מה עליו לעשות כדי להשמיעה
כשאדם רוצה לאמר דבר מה, הוא קשוב למהות הדברים שברצונו לאמר
הוא אינו מקשיב למילים היוצאות מפיו ואז למד מה הוא אומר
הדברים בוקעים מתוכו, וככל שילמד ויתאמן, יגדל "אוצר המילים שלו"
בזמן הדיבור הוא מקשיב לדבריו בצורה שהם לובשים כשהם יוצאים מפיו,
כך גם המוסיקה, כמו המילים, מספרות סיפור בשפת הצלילים

הכלי הוא הקול,הלשון חלל הפה וכו'… המילים וצרופיהן וכו…
התוים המושרים הופכים את הקול לכלי
כמו שאדם יכול לאמר דבר מה הפוך בטון הדבור ובמשמעות
כל תו הוא מקום בנפש ובגוף וקיומו קשור בתוים האחרים
מסיבה זו, המשפטים המהירים נקראים "טאן" = גוף (בהינדי)
כמו נקודות שונות שנמשך בינהם קו ויוצר צורות כך גם המעבר המהיר
בין התוים יוצר את ה"גוף" של המנגינה (הראגה)
(מתוך 'שערי ההיכל' מדריך למוסיקה מודעת/ ירון פאר)